על התפיסה המוטעית ש"בסוויפ" אחד, אפשר פשוט להחליף ולשנות את הכל

קמתי באחד הבקרים והכל לא בא לי בטוב. מחשבות על המשקל שלי חזרו להטריד את מנוחתי, מהמשקל שלי להתארגנות לעבודה, משם למחשבות על העבודה, על התעסוקה שלי ועל העתיד. משם כשיצאתי מהבית, מחשבות על השכן שאני לא מרגיש נעים לומר לו שלום, משם לרוכב האופניים שעמד להגיע ליציאה מהחנייה בדיוק כשאני יוצא ממנה, אני בלחץ שהוא יגיע לפני, והיום עוד לא התחיל.

מתח גדול או קטן הוא עדיין מתח

דקה דקה, יום יום אני יכול לראות, תוך כדי התבוננות והאטה כשאני עושה "פריז פריים" למה שקורה במציאות, שהם רוויים במתחים קטנים וגדולים. אני מתבונן ושם לב שהתחושות שכל זה יוצר אצלי, מדרבנות אותי לחשוב שאני צריך לעשות משהו בנושא! אני צריך לפעול. בינתיים, אני אדאג מזה, אחשוב על זה, אהיה מיוסר מזה כי היי, ככה זה שדואגים למשהו לא? (לא)

איפוק והימנעות דורשים משאבים מהמוח

בזמן שאני עסוק במחשבות על מה לעשות אני מתחיל לפרק את הבעיות שלי ומנסה למצוא להן פתרון סעיף אחר סעיף. תזונה ומשקל לדוגמא, מה עושים? נמנעים ממותרים! כן החלטתי, לא נוגע מעכשיו!. מגיע פסח, בום! לאן נעלמה כל השליטה העצמית הזאת (יום וחצי) ?

אז לא סתם, חוקרי מוח ותודעה מתארים מצב שבו ההימנעות, האיפוק עצמו דורש משאבים נוספים מהמוח. בגלל זה, כשהגוף כבר חלש בסוף היום, או כשאני בלחץ כלשהו, לא נותרת לי פיסת אנרגיה "לרסן" ולמנוע מעצמי להפר את ההחלטה שעשיתי בתחילת היום בנוגע למתוקים.

אז בוא נחליף, מה הבעיה?

מה הבעיה, נחליף: בן זוג, עבודה, תזונה, בית, עיר, מדינה. מיותר לציין שתרבות האינסטנט שעובדת לנו סבבה בתחומים מסויימים, פשוט לא תופסת על הנפש. החיים הם לא טינדר, אנחנו לא יכולים לעשות סוויפ עד שמשהו שאנחנו חושבים שיתאים לנו, יגיע או יקרה לנו. הטכנולוגיה מרגילה אותנו לתהליכים מהירים ובזמן אמת בזמן שהנפש שלנו, המחשבות שלנו, לא ממהרות לזוז כל כך מהר. הנפש שלנו צריכה תהליך איטי ועקבי. איך אפשר לצפות ששנים של הרגלים שפיתחנו, יעלמו רק כי החלטנו להתחיל לתרגל מדיטציה או לחקור את המחשבות שלנו. לוקח לפחות שלושה חודשים לרכוש הרגל חדש, דרך חשיבה חדשה ובשביל זה התפקיד היחידי שלנו בתהליך הזה הוא להתמיד. להיות שם בהכלה עם עצמנו ולקבל כל רגע ורגע בו אנחנו "עוד לא שם" עוד בתהליך, בלמידה של הרגל חדש.

מחשבה נתפסת לאובייקט

המחשבה שלנו צריכה אובייקט. תמונה או דימוי שיעלו מתכונו בכל פעם שנפגוש בה. אז באותו הבוקר, מחשבה אחת בקשר למשקל הגוף פגשה אותי, דרשה תשומת לב. התחושה שנוצרה בי הושלכה לאורך כל היום על כל מיני אובייקטים: הבוס, הנהג בכביש, רוכב האופניים, החתול, כולם!

כולם תוצר של התודעה שלי. אם במקרה לא יצא לכם להתעדכן, אז רצות כבר כמה תיאוריות על כך שאין באמת כלום בחוץ, הכל מתחיל ונגמר בתודעה שלנו. סוג של עולם וירטואלי או משחק מחשב. זה אולי נשמע עתידני סטייל המטריקס אבל מסתבר שהבודהיזם כבר הכיר בזה באופן חד משמעי, אין כלום בחוץ, יש רק תודעה.

אז אם באותו הבוקר, התודעה שלי עסוקה בלחפש תרוצים וסיבות כדי לחזק את המחשבה שלי על המציאות, אז זה מה שילך איתי לכל מקום חדש שאגיע בצורה כזאת או אחרת. אני יכול להחליף את הבוס, החתול והשכנה, בסופו של דבר, התודעה שלי תשליך את המחשבות והאמונות שלי על .אובייקטים חדשים וחוזר חלילה. אני כבר אמצא על מי להתלונן, הכל מתחיל בחשיבה שלי על עצמי ואחר כך על העולם

חקירה מאותו הבוקר: אני צריך להוריד במשקל

האם זאת האמת?
- כן

אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?
-לא (כי כרגע אני לא מוריד במשקל(

איך אני מגיב כשאני מאמין במחשבה - אני צריך להוריד במשקל
מבועס, עובר מול המראה, מציץ ומתבעס. מנסה להתעלם אבל נשאר מתוסכל, חושב על מה שאכלתי אתמול בערב ומתמלא אשמה. שופט את עצמי שלא התאפקתי כמו שרציתי. מרגיש את הגוף, לא אוהב אותו, חושב מחשבות על העתיד, פחד שאשמין יותר, אני מתערב בעסק של הגוף.
בהמשך היום, אני מפצה את עצמי עם משהו מתוק או יורד לעשן סיגריה מתסכול.

מי אהיה ללא המחשבה - אני צריך להוריד במשקל
קם בבוקר, נושם לרווחהף עובר ליד הראי אבל לא מתעכב. קליל יותר, מעריך את העובדה שהגוף שלי עובד סבבה, שמח שהרגליים כואבות קצת פחות מאתמול מהרכיבה של אתמול. אני נשאר בעסק שלי, משוחרר יותר, משנה את הרוטינת בוקר שלי, פנוי יותר לראות מה לפני, מי שוכב לצידי ולהעריך עוד בוקר על פני האדמה.

היפוכים:
1. היפוך מוחלט : אני לא צריך להוריד במשקל
- אני לא יודע טוב יותר מהגוף שלי מה הוא צריך כרגע
- זה לא העסק שלי, זה העסק של הגוף
- כי כרגע אני לא מוריד במשקל, אני אולי שורף להוריד אבל בטח לא צריך 

היפוך לחשיבה שלי: החשיבה שלי צריכה להוריד במשקל
- דיאטת מחשבות
- הלחץ שהיא מביאה לי שווה למשקל שאני נותן למחשבה הזו
- כשאני פוגש אותה בהבנה באמצעות החקירה, זה מוריד מהמשקל שלה

היפוך לאחר:  המשקל שלי צריך להוריד אותי
- אני זה לא המשקל שלי, אני הרבה יותר מזה
- כשאני מאמין במחשבה הזו, המשקל העובדתי שלי, מה שיש כרגע, מקבל משמעות נוספת ומלחיצה, אני מכניס את עצמי  לסיפור יחד עם כל התפיסות, רצונות ואשליות שיש לי על המציאות האובייקטיבית.
- למשקל שלי יהיה הרבה יותר טוב אם אני ארד  ממנו עם כל הלחץ הזה